האתר הוקם לעילוי נשמות בני משפחת נסים - עולי קהילת אנוסי משהד

ביום כ"ב בניסן תקצ"ט (23.3.1839) נטבחו בידי המון מוסלמי מוסת עשרות יהודים ורכושם נבזז. כוהני הדת המוסלמים גזרו על היהודים להתאסלם, ולא – דינם מוות.

מקצת היהודים הצליחו להימלט על נפשם לעיר הראת שבאפגניסטאן. מרבית היהודים התאסלמו למראית עין. כלפי חוץ שמרו על חוקי האיסלם, אך חרף סכנת הנפשות שמרו בסתר את מצוות ישראל.

היו להם שמות כפולים – יהודים ומוסלמים. טקסי-הנישואין התקיימו בגלוי במסגדים ובסתר אצל הרבנים. בשבתות וחגים החנויות נשארו פתוחות למראית עין, אך בתואנות שונות נמנעו מלסחור. האנוסים ניצלו את חוקי האיסלאם, והנשים שנהגו כמוסלמיות ללכת כשכל גופן מכוסה קיבלו על עצמן לקחת את ענייני הדת בידיהן: את ספרי התורה, את הטליתות, התפילין וספרי הקודש, הובילו הנשים מתחת לצעיפיהן, מבית לבית וממרתף למרתף, וארגנו לגברים תפילות יום-יום במחתרת, במרתפים, בחשאי ובפחד. היהודים קנו בשר טריפה באטליז מוסלמי, אולם זרקו אותו לכלבים. במקביל, במקביל התבצעה שחיטת כבשים כשרה למהדרין, והנשים-מתחת לצעיפיהן ביצעו את חלוקת הבשר בהתאם לגודל המשפחות. ניתנה הוראה לפתוח את החנויות בגטו היהודי בשבתות, לכמה שעות, ולהושיב ילד קטן בחנות שיאמר: "אבא הלך, ועוד מעט יבוא...". מקואות טהרה בנו במרתפים סגורים וללא אמצעי חימום. מספרים שהיו מקרים בחורף הקשה והמקפיא, שנאלצו הנשים לשבור שכבת קרח על-מנת לטבול במקוה, ובכל זאת אף אישה לא ויתרה!

בפסח ניתנה הוראה להמשיך לקנות לחם כרגיל, ובכל בית לפני הכניסה לחצר סודרו תנורים לשרוף את הלחם הקנוי, לפני שנכנסים הביתה. במקביל, לפני הפסח נאפו מצות, וחולקו בהתאם לגודל המשפחות. גזרת המצות בפסח הייתה מהקשות ביותר, כי המוסלמים חקרו ילדים יהודים אם הוריהם אפו מצות לפסח. לכן, אפיית המצות נעשתה במרתפים, אחרי חצות הלילה, כשהילדים כבר ישנו. גם כאן לא שכחו הנשים את החלוקה בסתר, למשפחות העניות.

לאורך התקופה לא היו נישואי תערובת. כאשר נולדה בת, נקבו את אוזניה בחורים, ענדו לה עגילים וקבעו: "בת פלוני לפלוני". כאשר מוסלמי ביקש את ידה, נאמר לו שהיא כבר מאורסת.

יהודים עמידים אולצו להגיע לעיר מכה וכך עשו את דרכם, יחד עם מוסלמים מהעיר משהד, אל המקומות המקודשים לאיסלאם: מֶכָּה, כַּרְבְּלָה, ואפילו ירושלים. מספרים, שמתתיהו בן אהרון הכהן (שנקרא לאחר מכן מתתיהו כהן-אהרונוב), לא וויתר על הנחת התפילין גם בעת מסעו למקומות אלו. הוא סיכן את חייו, בנה תפילין זעירים, והניחם בחשאי גם באותם המקומות. תפילין אלו מוצגות כיום במוזיאון ישראל, בירושלים, ומוגדרים שם כ"תפילין הזעירות ביותר שנמצאו עד כה". יהודים שהגיעו בדרך העלייה-לרגל המוסלמית גם לירושלים, החליטו להשתקע בה ולא לחזור למשהד. כך החלה, לפני קצת יותר ממאה שנה, עליית יהודי-משהד לארץ ישראל. יהודים אלו הקימו בשכונת הבוכרים בתי-כנסת מפוארים  וסייעו לאחיהם לעלות אט-אט לארץ ישראל.

יהי רצון שכל הקורא ילמד לקח וידאג לשמור על עצמו ועל בני משפחתו להישאר יהודים נאמנים.